מאת שאקטי מאי
בנושא האלוהות, אני מחזיקה בתפיסה שהאדם יצר את אלוהיו בצלמו, ולא ההפך כפי שמקובל לטעון ולהאמין.
מכיוון שאיני אדם מאמין, אתייחס במאמר זה למושג "האלוהות" כאל רעיון או כאל תפיסת מציאות.
האמונה השכיחה של כל הדתות הגדולות היא שאלוהים הוא:
כל־יכול,
נוכח בכל מקום,
והכול נהיה בדברו.
לא פעם אני תוהה מדוע האנושות בוחרת להאמין באלוהים. מדוע בני האדם בוחרים להעריץ אותו ולעבוד אותו? מדוע הם בוחרים להיהרג ולהרוג למען ישות אלוהית שיוצרת סבל כה רב לברואיה?
ההיסטוריה הכתובה, הן המדעית והן הדתית, מוכיחה שמאז ומתמיד היו הסבל והאלימות חלק בלתי נפרד מההוויה של ״החיים״. לכן, האמונה "שהכול נהיה בדברו״ כוללת גם את הסבל הרב שקיים בעולם שנוצר בדברו, והופכת את רעיון האלוהות לרעיון אלים, אכזרי, ציני, חסר לב, שעטוף בלא מעט סדיזם.
לפי האמונה הדתית, אלוהים הכל־יכול, שהכול נהיה בדברו, ברא את העולם. לפי הכתובים הדתיים ולפי ההיסטוריה המדעית נראה שמרגע בריאתו של העולם, אלוהים לא הפסיק להתעלל בכל הברואים שהוא עצמו ברא.
ההתעללות כוללת:
הרעבה
רוב היצורים החיים תלויים באנרגיית חיים שמגיעה בחלקה הגדול ממזון. ולמרות זאת אלוהים מרעיב את החי, שהוא ברא בעצמו, גם את האדם שנברא בצלמו. בצורות, אסונות טבע, מלחמות, אבטלה ועוני וכלכלה פוליטית ששולטת בחלוקת המזון להמונים – כל התנאים והסיבות לרעב בעולם הם תוצר ישיר של רצונו של אלוהים, כי הכול נהיה בדברו.
בכל שנה, קרוב ל־9 מיליון איש בעולם מתים מרעב וממחלות שקשורות בתת־תזונה.[1]
חולי
אלוהים ברא אורגניזמים שרווחתם תלויה במצבם הבריאותי. ולמרות זאת נראה שרצון האלוהים הוא לגרום לאדם ולשאר החיות סבל פיזי בעזרת מחלות, מגפות, וירוסים אלימים, בקטריות מזיקות, פציעות למיניהן, ובסוף החיים גם זקנה כואבת ומייסרת.
בהיסטוריה של האנושות, מיליוני אנשים מתו ממגפות. 10 מיליון איש מתים בשנה, בסבל רב, ממחלת הסרטן.
טבע אלים והרסני
אלוהים הכל־יכול, שהכול נהיה בדברו, לא מפסיק להרוג, להשמיד ולהכחיד את החי על ידי אסונות טבע כמו שרפות, רעידות אדמה, התפרצות הרי געש, סופות, צונאמי, מפולות שלגים, שיטפונות, פגיעה של מטאורים בכדור הארץ ואקלים קיצוני.
3.5 מיליון בני אדם! (לא כולל בעלי חיים) נספו באסונות טבע מאז 1900 ועד היום.[2]
דיכוי נשים והתעללות בהן
מכיוון שאלוהים יודע הכול, אין ספק שהידיעה הזאת כוללת גם את ההבנה שאינטראקציה בין שני כוחות שאינם שווים יוצרת אי־שוויון, זו משוואה כל כך פשוטה. ולמרות זאת, אלוהים, מרצונו! החליט שהנקבה האנושית תהיה חלשה מהזכר וכפופה למרותו: "וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ" (בראשית, פרק ג פסוק טז).
ההחלטה לברוא את המין הנקבי כך שיהיה חלש מהמין הזכרי היא הסיבה שרוב הנשים לא מרגישות בטוחות בעולם. לאורך ההיסטוריה של האנושות נשים נשלטו, נאנסו, נחטפו, הוכו, הושפלו, נסחרו ושועבדו. בסין, הקטינו להן באגרסיביות את כפות הרגליים כדי שהן תיראינה עדינות ושבירות; בהודו שפכו עליהן חומצה אם הן לא ילדו בנים; בדת המוסלמית כיסו להן את הראש ואת הפנים כדי שהן תהפוכנה לשקופות; בנצרות שרפו אותן כמכשפות; וביהדות הפכו אותן לטמאות בזמן הדימום של הווסת.
ואם זה לא מספיק, אז גם שכרן נמוך בהרבה מזה של הגברים, כי הכול נהיה בדברו.
הזנחה של עוללים חסרי ישע
אני מניחה שאלוהים הכל־יכול מודע לכך שעוללים הם יצורים חסרי ישע שאינם יכולים להגן על עצמם או לספק לעצמם את כל צורכיהם כדי לשרוד. זו הסיבה שעוללים וגורים תלויים לגמרי בחסדיהם של הוריהם ושל שאר בוגרי השבט. ועדיין, לאורך ההיסטוריה, אין־סוף ילדים וגורי חיות חוו רעב, התעללות, מחלות, ניצול, ומעל לכול – יתמות טראומטית. כיום יש 150 מיליון יתומים בעולם. בסביבות 57 אלף ילדים הופכים ליתומים בכל יום, וכל זה נהיה בדברו.[3]
ואחרון וממש לא חביב,
אלוהים הכל־יכול, משסה את כל ברואיו זה בזה, עד מוות: צמחים רעילים, וירוסים, בקטריות וטפילים קטלניים הורגים חיות ובני אנוש.
בני האנוש מכחידים את הצומח ואת החי. משנת 1970 ועד היום האנושות הכחידה 60% מעולם החי.[4]
בני האנוש גם פוגעים בעצמם. האדם הוא אולי המין היחיד על כדור הארץ שבאופן מודע מנסה להכחיד את עצמו. ההערכה היא ש־187 מיליון בני אדם נהרגו במלחמות משנת 1900 ועד 2023.[5]
חשבו על מאות אלפי האנשים, אם לא מיליונים, שרוצים להשמיד אתכם רק בגלל המיקום הגאוגרפי שבו נולדתם (ישראל).
אלו אנשים שמעולם לא פגשו אתכם, הם לא מכירים אתכם אישית, לא יודעים מה תפישת המציאות שלכם או הדעות שלכם, ובכל זאת השאיפה שלהם היא להעלים אתכם מעל פני האדמה. והכול נהיה בדברו.
חשבו על מאות אלפי האנשים, אם לא מיליונים, שהיו רוצים להכחיד את כל בני האדם שצבע עורם כהה, ואם לא להכחיד אז להתעלל בהם או לשעבד אותם. ומי ברא את בני האנוש כהי העור אם לא אלוהים בורא העולם? והכול נהיה בדברו.
חשבו על מאות אלפי האנשים בעולם שהיו רוצים להעלים את כל האנשים שאינם מוגדרים סטרייטים. ומי ברא את כל המגדרים שהדתות הגדולות מחרימות? אלוהים בורא עולם.
חשבו על מאות אלפי האנשים על כדור הארץ שהיו רוצים להשמיד אנשים שדעותיהם הפוליטיות נוגדות את שלהם או שדתם שונה משלהם.
האם השנאה, האלימות והאכזריות שבני האדם חווים בינם לבין עצמם נובעות מרצונו ומפועלו של אלוהים? נראה שכן. אין אופציה אחרת, כיוון שהכול נהיה בדברו.
היחסים בין האדם לאלוהים שהוא מעריץ, למרות המכות והסבל הרב שאלוהים מנחית עליו, דומים לתסמונת סטוקהולם.[6]
תסמונת סטוקהולם היא תופעה פסיכולוגית שבה אדם המוחזק בכפייה מפתח אמפתיה והזדהות נפשית עם האידאולוגיה והמעשים של האדם שמתעלל בו או מענה אותו. תסמונת סטוקהולם מבוססת בעיקר על טראומה שיוצרת אצל אדם רגשות חיוביים דווקא כלפי זה שפוגע בו.
אז נשאלת השאלה, איך האדם המאמין באלוהים מתמודד רגשית, נפשית ומנטלית עם הפער העצום שקיים בין הציפייה שאלוהים הכל־יכול יגן עליו כמו אב שאוהב את ילדיו ללא תנאי ובין מעשיו של האב, שהופכים את חייהם של ילדיו לסבל מתמשך?
איך מתמודדים רגשית עם העובדה שאב רחום ועוצמתי כמו אלוהים, שהכול נהיה בדברו, מודיע לבנותיו שמעתה הוא ידאג לכך שהן תסבולנה סבל רב כשהן ממלאות את ייעודן בלידת בנים? "אֶל הָאִשָּׁה אָמַר, הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ. בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים" (בראשית, פרק ג פסוק טז). איזה אב מקלל ומעניש כך את בנותיו האהובות?
התשובה המקובלת על רוב המאמינים בעולם היא שהסבל שאלוהים גורם לאדם הוא בעצם שיעור שהאדם צריך ללמוד כדי לעשות תיקון.
אם אנחנו זקוקים לתיקון זה אומר שבורא עולם ברא אותנו פגומים. בריאה ויצירה הולכים יד ביד. רוב היוצרים שואפים ליצור יצירה מושלמת ונעלה. מאיזו סיבה דווקא בורא עולם שהוא כל־יכול ירצה ליצור דבר פגום או מקולקל? אם הוא כל־יכול, הוא היה יכול ליצור את כל ברואי העולם שלמים ולא חסרים (ובאותה נשימה גם רגועים, שלווים, מאושרים, מסופקים וחסרי דאגות).
ואם החיים הם שיעור שעלינו ללמוד כדי להתפתח, זה אומר שאלוהים ברא אותנו בורים ולא מפותחים תודעתית. הרי אלוהים כבר הוכיח לעצמו ולעולם שיש ביכולתו לברוא דבר שלם וללא רבב ברגע שהוא ברא את עצמו, אז מדוע הוא לא יישם את השלמות הזו גם על כל היצורים החיים בעולם? אם אלוהים היה בורא את האדם בצלמו, שלם וללא מגרעות, האדם לא היה צריך להתמודד עם כל הסבל הקיומי שהוא מתמודד איתו מרגע לידתו ועד לנשימתו האחרונה.
לכן, סביר יותר שהאדם הוא שברא את אלוהים בצלמו ולא ההפך. אבל מדוע ברא האדם ישות אלוהית כל־יכולה שיוצרת אלימות ואכזריות בעולמה?
האדם זקוק למשמעות כדי לקום מהמיטה בבוקר. כדי ליצור משמעות ולהסביר את תכלית קיומו, יצר האדם כוח עליון, שלמענו הוא חי, פועל, נושם והורג. אמונה בכוח עליון מעשירה את חוויית החיים במשמעות. אם אין אלוהים, אין לאדם משמעות.
נוסף למשמעות, האדם גם זקוק למשמעת כדי לרסן את הדחפים החייתיים וההישרדותיים ששולטים בו, כדי שיוכל לחיות בסדר שבטי וחברתי. כוח עליון שנוכח בכל מקום ורואה ושופט את כל מעשינו, גם את המחשבות הכי נסתרות שלנו, מעורר בנו פחד שמניע אותנו לציית לחוקי האלוהים, ואלה מנתבים אותנו למסלול של הישרדות והתרבות.
הסיבה שיצרנו את אלוהים בצלמנו היא שאנחנו יכולים ליצור רק ממה שאנחנו מכירים ויודעים.
בתהליך הבריאה של אלוהים, האדם האניש את אלוהים בתכונות, ברגשות ובפחדים שהוא חווה בעצמו בדיוק, כפי שילד מאניש צעצוע לפי תכונותיו שלו. לאלוהים אין תכונות או רגשות שאינם אנושיים. יצרנו את אלוהים בצלמנו, ולכן אלוהים פועל, חושב ומרגיש בדיוק כמונו. אלוהים כועס, אלוהים גוער, אלוהים מרחם, אלוהים מחפש הכרה, אלוהים נוקם, אלוהים שמח, אלוהים מבטיח, אלוהים מתחרט, אלוהים מעניש, אלוהים מתאכזב. הדבר היחיד שמבדיל את אלוהים מהאדם הוא היכולת שלו לרחף בשמיים לנצח מבלי ליפול…
מכיוון שהאדם לא חווה את עצמו כשלם ומכיוון שרובנו גדלנו ולמדנו במסגרות בשנים המעצבות ביותר של חיינו, אנחנו תופשים את החיים כבית ספר אחד מתמשך שבו עלינו ללמוד ולהתפתח כדי להיות טובים יותר. בראש בית הספר של החיים הצבנו מנהל כל־יכול, שנישא מעל לכול. אותו מנהל שהכול נהיה בדברו שולח לנו שיעורים אין־סופיים ומעמיד אותנו במבחנים שברובם אנחנו נכשלים, אלא אם אנחנו צדיקים או קדושים. זה חלק מהסבל והתסכול הדתי; אתה לעולם לא תוכל באמת לעמוד בציפיות הגבוהות של המנהל האכזר.
המשוואה האלוהית של הדתות, שבה אירועי חיינו הם תוצאה של רצונו של האל, מאפשרת לאדם להעביר את כל האחריות על הסבל האישי שלו לכוח העליון – זהו רצון האל, ועליי לקבל את רצונו בהכנעה.
[1] TheWorldCounts
[2] the World Health Organization
[3]our world in data
[4] Living Planet Report
[5]Timeline Of 20th And 21st Century Wars
[6] תסמונת סטוקהולם, ויקיפדיה
