מאת שאקטי מאי
בשבטים באפריקה (וגם במונגוליה, ברוסיה, בסין ובטיבט) אימהות צמודות פיזית לילדים שלהן בשנים הראשונות של חייהם, או אולי יותר מדויק לומר שהילדים מחוברים פיזית לאימהותיהם כשהם צמודים אל גופן רוב שעות היום והלילה. ילדים יודעים אינטואיטיבית שהם חסרי אונים וחסרי הגנה, לכן הם חייבים להרגיש פיזית שרואים אותם ושמודעים לקיומם. תחושת ביטחון מרגיעה תעטוף את גופם הרך באמצעות מגע עוטף, אוהב ורציף.
רוב התינוקות בחברה המודרנית נולדים להורים עסוקים. או שהם עסוקים בהישרדות או שהם עסוקים בהגשמה עצמית או שהם עסוקים בשניהם. לכן, במקום להצמיד את הגורים שלהם אל גופם כדי להקנות להם תחושת ביטחון, הם שולחים אותם לפעוטונים, שאינם מסוגלים לספק את המגע המחבק והמגן לכל ילד בגן. אילו הייתם זבוב על קיר בפעוטון, הייתם יכולים לשמוע ולראות איך הקטנים לא מפסיקים לבכות לאורך היום. אני גרה מעל פעוטון שכזה וליבי נכמר על הקטנטנים שלא מפסיקים לבכות מרגע הגעתם לפעוטון.
ואז מגיע הלילה, ובמקום שההורים יישנו צמודים לילדים הרכים שלהם, הם ממקמים אותם בחדר הסמוך, ולמרות הצעצועים החכמים והרהיטים המושקעים שבחדרי הילדים, רוב התינוקות והילדים הרכים לא מרגישים מוגנים, מחובקים ומנוחמים, ולכן הם גם לא ישנים טוב בלילה, אם הם ישנים בכלל.
"יועצות שינה" רבות דורשות מההורים לתת לתינוק לבכות בלילות מבלי לגשת אליו עד שהוא יתרגל, או יותר נכון עד שהוא יתייאש מלקבל קרבה, חום ותחושת הגנה מהוריו, כי רק אז הוא ילמד להירדם בבדידות רחוק מהוריו. לא תראו חיה בטבע שמתרחקת מהגור שלה בשנתו, כדי שהיא תוכל לישון ללא הפרעה. חיות מתכרבלות עם הגורים שלהן, מחבקות, עוטפות ומגינות בחום גופן על העוללים בשנתם. זו הסיבה שהרבה אימהות נקרעות רגשית, כשהן מנסות ליישם את העצות האכזריות לנטוש את העולל הרך, בעודו עומד במיטה וזועק לחום, מגע והגנה. "תהיי חזקה", נאמר לאם באסרטיביות, "אל תיגשי אליו" – או במילים אחרות: תתעלמי מהאינסטינקט האימהי שלך לנחם את ילדך הנטוש והמבוהל.
חשוב לישון קרוב וצמוד לתינוק הרך. ואם תשלבו את ההמלצה הזאת עם ההמלצה לזוגות לישון בחדרים נפרדים, גם אתם וגם ילדיכם (אחרי שנגמלו מההנקה) תצאו נשכרים מההסדר. וזה הרעיון: בכל לילה הורה אחד ישן עם הילד, וההורה השני מתמסר לשינה ללא הפרעות בחדר הסמוך, ואז למחרת מתחלפים. הסדר כזה ימנע משני ההורים לקרוס יחדיו לתוך תשישות ועייפות הרסנית, שהרבה פעמים פוגעת באיכות הזוגיות, ובו בזמן יאפשר לתינוק להרגיש רגוע, מוגן ואהוב בכל לילה על ידי אחד מהוריו.
הרבה הורים משוכנעים שזה טבעי שתינוקות בוכים לאורך היממה ללא הפסק. הורים מחזיקים תינוקות על הידיים כדי להרגיע אותם, ואז מניחים אותם במיטה, בעגלה, בלול, על השטיח או בעריסה, ושוב הבכי מתחיל. אם תסתכלו על תינוקות בשבטים "פרימיטיביים" תוכלו לראות כמה הם שלווים ורגועים כשהם נישאים רוב היום על הגב או צמודים לבית החזה של האימא.
ילד ש"נדבק" להוריו, שמבקש שירימו אותו על הידיים, שמגיע כל לילה למיטת ההורים, מוגדר כילד מפונק ובעייתי. הטבע לעומת זאת מגדיר אותו כילד שיש לו אינסטינקטים בריאים שדוחפים אותו להיות צמוד פיזית להוריו, כדי להרגיש מוגן וכדי להיות מוזן.
כל זאת על אחת כמה וכמה במדינת מלחמות כמו ישראל, שבה אזעקות, פחד וחרדה מלווים את הילדים מלידתם.
שמרו עליהם קרובים אליכם.
באהבה גדולה לכל הקטנטנים
שאקטי מאי
