מצאו את ההבדלים
מאת שאקטי מאי
במבט ראשון אולי ייראה שהמאמר הקצרצר עוסק ברכילות צהובה על ״מי נראה או לא נראה בן גילו״, אבל למעשה הוא עוסק באחת הסוגיות המעניינות מבחינתי, והיא האם תרגולים אקסטרימיים מיטיבים עם הגוף או דווקא מרוקנים אותו מאנרגיה.
כן, חשוב להביא את הגוף ״לקצה״ מדי פעם, כדי לחזק אותו. אבל יש נקודה שאם חוצים אותה, המאמץ שנדרש לגוף כדי לשרוד במצב הקצה מרוקן את הגוף מאנרגיה. מצבי קצה הם חום קיצוני, קור קיצוני, משקל יתר שמופעל על הגוף, הרעבה קיצונית וכל פעולה אחרת שמאיימת על הישרדותו של הגוף.
למשל, קור יכול לחזק ולאזן את הגוף ואת המיינד, אבל עד גבול מסוים. מבחינתי, הגבול יהיה מקלחות קרות בחורף וטבילה של הפנים במי קרח בקיץ.
מאמץ מוגדר כפעולה שלוקחת מהגוף יותר אנרגיה ממה שהיא מספקת לו, לכן מאמץ מכלה את האנרגיה בגוף. זו הסיבה שאחרי מאמץ גדול אנחנו עייפים, מותשים, רועדים, מתנשפים, מזיעים, חלשים, חולים או פצועים. אנחנו נותרים ללא אנרגיה, וזו הסיבה שאני כל כך מתחברת אנרגטית למשוואה היוגית, ״פחות מאמץ = יותר אנרגיה״.
אז אם נחזור להשוואה בין פפה דאנזה לווים הוף…
פפה דאנזה, מורה ואומן, גדול מהחיים, חי את הרגע, ברוגע ובהנאה צרופה ממה שהרגע מביא איתו.
פפה שותה כל יום קפֵסיטו בשלווה סטואית. קפסיטו זה שמו של טקס המקיאטו שפפה מפנה לו זמן בלתי מוגבל בכל יום. זה אף פעם לא קפה על הדרך. אצל פפה הקפה הופך לדרך. וכמו שפפה לוגם את הקפה, כך הוא גם לוגם את הימים והלילות שלו, בשקט וברוגע, באיטיות ובתשומת לב מרבית. אפשר לומר שהמנטרה של פפה דאנזה היא: עשייה ללא עשייה – טבולה ברוגע ובהנאה.
הוויברציות של המוזיקה שפפה יוצר זורמות דרך הגוף האנרגטי והפיזי שלו, ויחד עם קצב החיים האיטי והשליו שלו, מטעינות אותו בפראנה, באנרגיה, שמאיטה את קצב ההזדקנות של גופו.
וים הוף, לעומת זאת, הוא אדם גדול מהחיים, הוא אדם של אקסטרים, אדם ששובר שיאים מדהימים.
הביצועים של וים הוף גורמים לנו לשמוט את הלסת, להרים גבה ולהפיק קולות של פליאה והערצה. וואו! זה ההד שחוזר מההרים הגבוהים והמושלגים שווים הוף מהלך עליהם יחף, בחיוך מקסים, לבוש בתחתונים.
וים הוף נראה מבוגר מפפה בעשר שנים לפחות, אבל פפה מבוגר ממנו. הסיבה לכך היא שה"וואו!" שמהדהד מהקהילה האוהבת והמעריכה על פעילותו האקסטרימית של וים הוף בקור המקפיא זה אותו ה"וואו!" שגם מרוקן את גופו מפראנה, מאנרגיה, ומאיץ את קצב הזדקנותו.
הקור הקיצוני והמקפיא, על צורותיו השונות, מביא את גופו של וים הוף למצב הישרדותי וגורם למוח ולמערכת העצבים שלו להשתמש ביתר אנרגיה כדי לעזור למערכות הגוף לשרוד את המצבים הקיצוניים שהוא כופה על גופו.
עם השנים הספורט הקיצוני של וים הוף רוקן את משאבי האנרגיה בגופו ובכך האיץ את תהליך הזדקנותו.
בחיים, ככל שאנו ממשיכים לשבור שיאים עם הגוף הפיזי שלנו, אנחנו גם שוברים את הגוף עצמו. הגוף אינו יכול להרפות ולהיטען באנרגיה, כיוון שהוא מתמודד ללא הפסקה עם תנאי הישרדות קיצוניים.
אם תסתכלו על מרבית הספורטאים האולימפיים תוכלו לראות שהאינטנסיביות הפיזית שהם חיו בה במשך שנים גרמה לפציעות ונזקים בגופם, והם משלמים עליה מחיר כבד בזקנתם.